The Year Book פרולוג 00
מלך העלייה
לפני הכתר, הייתה מצלמה. לפני המצלמה, שבר.
21 מסגרות / Dira_000 - - המשך ללכת
בצע את הפרק לקולהעיר לא ידעה את שמי.
הגעתי עם עתיד שכבר לא מתאים. טורונטו התרוממה סביבי, כל הזכוכית והמרחק. איפשהו מעל הרעש, חלון החזיק את האחרון של האור. לא ידעתי למה אני הופך. ידעתי שאני רוצה לראות את זה.
כתוב בחול
הספר נפתח
"לפני שהעולם יתחזק,
דלת נפתחה לקול.
מוזיקה הייתה החדר הראשון שהכניס אותי. הרצפה זזה. פנים נעלמו לתוך עשן וחזרו בהבזקים. הרמתי את המצלמה לפני שידעתי כל מה שהיא יכולה לעשות. לשבריר שנייה, החדר לא זז. מצאתי שפה.
עולם במבט חטוף
סיפורים נישאים בשקט
מה שהכביש זוכר
מקום לידך.
השתיקות משנות את האור.
יש דברים שאני שומר מחוץ למסגרת. המשקל שלהם הוא בעבודה: הדרך בה אני מחכה לביטוי, הדרך שבה שמתי לב לכיסא ריק. התחלתי לאסוף את הדברים הקטנים שהעולם היה מוכן לעבור. הם הפכו לבלתי אפשריים בשבילי לפספס.
תופס מקום.
לומד להסתכל
בצד השני של העדשה.
הרגיל החל להישרף.
עלה עצר אותי ברחוב. ואז ידיים של זר. ואז ההשתקפות שלי. העיר המשיכה להציע סצנות מבלי לשאול אם אני מוכן. למדתי להסתכל לפני שהגעתי למצלמה. העיכוב הקטן הזה שינה את התמונה.
סוג בלתי מעורער של מלוכה
הדרך עדיין פתוחה.
העולם הקטן שלנו.
לכיוון הירוק.
נייר הפך לממלכה.
הדפסתי את מה שלא יכולתי לשאת כדי לאבד מקום. רגעים רופפים שנאספו לאלבום. הפנים מצאו שכנים. שנה הפכה למשהו שאני יכול להחזיק. The Year Book החל ללא כס מלכות, ללא עדה, בהתעקשות השקטה כי רגעים אלה ראויים להישאר.
שמירה על האור האחרון
חדר להיות עדיין
המעשה של מחפש
לעלייה לא היה קהל.
המשכתי ללכת אחרי שהאורות כבו. איפשהו לאורך הדרך, הצלם החל לצאת מהאדם הנושא את המצלמה. Aurelian הייתי קורא לזה התחלה. Criminal Code הייתי שואל מי השאיר את הדלת לא נעולה. אני כבר היה בחוץ, מחפש את המסגרת הבאה.
עיניים באופק
שומרים קטנים
העד השקט.
בזמן שהעיר מתאספת
הסיפור הבא יכול להיות שלך.
בואו נעשה משהו
שווה לשמור.
דיוקנאות, חגיגות קטנות, רעיונות עצמאיים ועמלות שאפתניות. תתחיל עם מה שחשוב לך.