The Year Book פרק ראשון. 01
Journey Through Memories
החדרים התחזקו. הארכיון גדל עמוק יותר. משהו בי נפל מאחורי.
39 מסגרות / Memory001 / שום דבר חריג
בצע את הפרק לקולחזרתי לרעש.
העיר הייתה מוכרת. העיניים שלי היו שונות. עקבתי אחר מוזיקה דרך דלת פתוחה נוספת וביקשתי הזדמנות לצלם את מה שקרה שם. עדיין היה כל כך הרבה דברים שלא יכולתי לשלוט בהם. למדתי לעבוד עם האור שהגיע.
אחרי הרעש.
החדר נופל.
קול נגד החושך.
הלילה אוסף אותנו.
צחוק דרך הערפל.
העד בקהל.
כל חדר הפך לעולם.
הבמה פינתה את מקומה לאולפנים, זרים לפרצופים מוכרים. הזמנה אחת הובילה לאחרת. הימים החלו לחפוף בקצוות. יכולתי לשמוע חדר לפני שנכנסתי אליו, להרגיש את הרגע שלפני שהוא נשבר. הביטחון הגיע בשקט, במסווה של אימון.
אחר צהריים שנשאר
כל המילים בעל פה.
רגע לפני המסגרת
האדם שמתחת לתנוחה
מקום שקט לנחות בו.
כאשר השמחה ממלאת את המסגרת
מקום להיות בו
האור נע מהר יותר.
ניסיתי לשמור על הכל. מחווה. צבע. השני לפני שמישהו צחק. הלילות נעלמו אל תוך מסך העריכה בעוד למחרת בבוקר חיכה בדלת. הארכיון המשיך לגדול. איפשהו בתוך כל התנועה הזאת, הפסקתי לשים לב לקצב שלי.
בין חדר אחד לשני.
שלח אותו בחזרה לחדר.
כשהפזמון ימצא אותנו
מה שהחדר זוכר.
לפני הצעד הראשון.
השקט שאחריו.
ואז מישהו הביט לאחור.
שיחה שינתה את המסגרת. המצלמה הורידה. אדם יצא מהתמונה שניסיתי ליצור. התחלתי להבין מדוע תמונות מסוימות נשארו איתי: נזכרתי איך זה מרגיש להיות שם עם מישהו, לפני שזכרתי את ההגדרות.
בין השעות המפנה
דיוקן בכחול
לפני הפזמון הראשון
קצב משלהם.
העיר, בין מילים.
חדר מלא כוכבים.
החיוך בין השירים
ההד שרד את החדר.
מחיאות כפיים לא יכולות להגיד לך מתי להפסיק. עקבתי אחר ההשתקפות שלה יותר ממה שהתכוונתי. בסופו של דבר הרעש התדלדל, והשאלות השקטות חזרו. מה בניתי? מי עדיין היה לצידי? Aurelian שמר את השאלות. Criminal Code ניתק את המגבר.
ביחד במסגרת
מוחזק על ידי החושך
לרכות יש כאן מקום.
במבט לאחור על העד
העבודה מעבר למסגרת
צבע שהעיר שמרה.
השארתי מקום באלבום.
חלק מהזיכרונות זקוקים לאוויר סביבם. נשאתי את התמונות לתוך עונה איטית יותר. העבודה לימדה אותי כיצד להיכנס לחדר; השתיקה החלה ללמד אותי איך לעזוב אחד. למדתי לשמור על חיים לצד תיעודם.
הגוף שומר סיפור.
מה אנחנו בוחרים לשאת
חדר שמקשיב
האדום שאנחנו זוכרים
קרוב מספיק כדי לשמוע
מקום בתמונה
המרחק שקול יכול לחצות.
הסיפור הבא יכול להיות שלך.
בואו נעשה משהו
שווה לשמור.
דיוקנאות, חגיגות קטנות, רעיונות עצמאיים ועמלות שאפתניות. תתחיל עם מה שחשוב לך.