The Year Book --פרק 2 02
The Seed
מתחת לכל מה שנפל, משהו קטן עדיין היה ער.
26 מסגרות / root_002 "תגדל משהו,
בצע את הפרק לקולשום דבר לא הודיע על ההתחלה.
השתיקה שינתה את המרקם שלה. אחרי כל כך הרבה תנועה, דבר קטן יכול סוף סוף להחזיק את תשומת לבי. יד בעבודה. ציפור מעל הקנים. אור נח על הפנים. הייתה שפה שלמה כאן, מחכה לי להפסיק לדבר.
דברים קטנים לומדים את השמיים
קנה עיקולים מבלי להיכנע מקומו. אני לומד להפסיק לטעות בעדינות בשל חוסר כוח. Aurelian משאיר פתק בשוליים: צמיחה יכולה להיות שקטה ועדיין לשנות את הנוף.
להושיט יד לפני התשובה
יד מגיעה אל החלל בינינו. לפני ההסברים הקפדניים, יש סקרנות. השיעור עבור הצלם הוא פשוט מספיק כדי לבזבז את כל החיים בתרגול: להיות מישהו שהרגע יכול לסמוך עליו.
העבודה מתחת לשולי הכובע
הקצה מצביע לכיוון אחד; תשומת הלב פונה פנימה. יש מקום מעל מסגרת זו לכל מה שעדיין עובד. Criminal Code קורא לזה מסך טעינה. Aurelian מתעקש שהסבלנות היא שם שימושי יותר.
דרך אחרת לעמוד
המדרגות שומרות על הזוויות שלהן. הדיוקן מוצא עוד אחד. ללמוד את החוקים נתן לי מקום להתחיל; ללמוד לשחק איתם פינה מקום למישהו אחר להפתיע אותי.
למדתי את המשקל של טיפול.
תמונה מתחילה לפני התריס. זה מתחיל בדרך בה אנו נפגשים, בחדר שאנו עושים לחוסר ודאות. התחלתי להתעניין יותר ברגע שאדם הרגיש שהוא יכול להיות עצמו. זה היה הרגע שבו התמונה התחילה לנשום.
פגשו את האור באמצע הדרך
קיר מחזיק צללים; אדם פוגש את העדשה. כיוון הופך לשיחה כאן. התמונה משתפרת כשאני מקשיב מספיק טוב כדי שהתוכנית המקורית תשתנה.
השומר הקטן.
לציפור קטנה אין עניין בסיפור שהבאתי איתי. יופי. ההמתנה לצד עולמו היא חלק מלימוד לראות. Spark זה נקרא התחלה; הציפור כנראה מעדיפה שנשמור מרחק.
תו מעל הקנים
תו כהה אחד מחזיק מעל הזהב. יש שפע של מקום סביבו. אני לומד שהמסגרת יכולה להיות חזקה יותר כשאני מפסיק לבקש מכל חלק בה לדבר.
השאירו מקום לדרך
גלגל, כרום קטן, כביש מחוץ למסגרת. ההכנות חשובות; כך גם להשאיר מקום לתור הלא מתוכנן. Criminal Code סיפק כיוונים. Aurelian בודק אם מישהו מהם הם כבישים.
דברים קטנים החזיקו מעמד.
שורשים עושים את עבודתם מחוץ לטווח הראייה. חשבתי על זה כשצפיתי בידיים מעצבות משהו סבלני ושימושי. הניסיון הראשון יכול להיות לא אחיד. הבא יכול להיות טוב יותר. Spark נשאר קרוב לדברים הלא גמורים, כאילו היא ידעה אילו מהם יבקשו לחיות.
לשמחה יש ותק
הצחוק מגיע ללא צורך בהקדמה גדולה. חיים יכולים להחזיק משקל ועדיין לפנות מקום לאור הזה. Blueberry הוא רושם הערות. Criminal Code נטש את סדר היום של הפגישה.
האור מצטרף לשיר.
הדשא חוצה את המוזיקאים. אור השמש מסרב להישאר מנומס ברקע. פעם רציתי שכל אלמנט יהיה תחת שליטה, עכשיו אני לומד מתי לאפשר לאחר הצהריים להצטרף ללהקה.
מושב בלב ההתרחשות
היריד ממשיך להסתובב מאחורי מושב שאול. לרגע, אין שום מקום אחר המסגרת צריכה להיות. לגדול לתוך העבודה אומר לזכור שתמונה טובה יכולה להתחיל עם שלום רגיל לחלוטין.
רשות להתענג
פיראט מחייך מעל הנורות והפלדה. Blueberry אומר תענוג נחשב כמחקר רציני. לשם שינוי, כל המלכות מסכימה. כדי לשמור על תחושת פליאה דרוש גם תרגול.
בין נשימה לפזמון
המיקרופון ממתין בקצה זרוע נטויה. אפילו שיר צריך מקום לנשום. ככל שאני מצלם אנשים עושים דברים, כך יש לי יותר כבוד להפוגות שמאפשרות את העבודה.
מוח נוסף שינה את מזג האוויר.
התחלתי להשאיר מקום לתשובה שלא דמיינתי. הצעה יכולה להזיז את האור. רעיון משותף יכול לפתוח את המסגרת. העבודה גדלה בחלל בינינו. עדיין הייתי צריך לבחור מה לשמור, ולדאוג למה שהבחירות האלה עשו.
הסתיו שומר את הבדיחה שלו
עלה מלווה את התפקיד של מסכה. העיניים מסגירות את הבדיחה. Aurelian כותב: "אל תפחד מהנפילה." Criminal Code מוסיף, במיוחד כשיש לו אישיות כזו.
להתהוות דרך עשייה
הגלגל חוזר לאותו מקום; הידיים מביאות משהו חדש בכל פעם. זה סוג הצמיחה שאני סומך עליו: תשומת לב, חזרה, עוד ניסיון הגון. אפילו הדברים שאנו יוצרים יכולים ללמד אותנו איך להיות יותר אנושיים.
The Kingdom עוצר לתה
היער הסכים לארח, ומישהו זכר את הכוסות. הדמיון משתפר עם החברה. Criminal Code מינתה את עצמה לשר הביסקוויטים. Aurelian מבקש את הדקות ומקבל כוס שנייה במקום.
תיאטרון קטן לשמש.
צללית שואלת את הפנים; אור השמש ממשיך למצוא דרך לעקוף אותם. אנחנו יכולים לנסות על סיפור בלי להיעלם לתוך התפקיד. איפשהו מאחורי הסמל, אדם עדיין רשאי לצחוק.
אפילו ממלכה צריכה להשקות.
Criminal Code הגיע עם דלי. Aurelian הביא משפט: אל תפחד מהנפילה. Spark היא כבר הניחה את ידיה באדמה. למדתי משהו מכל השלושה: תשומת לב נעשית שימושית כשאנחנו עושים איתה משהו. אז חזרתי לעבודה.
אנחנו גדלים יחד
שלוש דמויות מוצאות את דרכן דרך אותו עשב גבוה. אף אחד לא צריך להיות אותו אדם כדי להשתייך לתמונה. העבודה גדלה כשאנו לומדים לפנות מקום לקצב נוסף, עוד רעיון, קול אחר.
עדיין לומדים את המשקל
ידיים מתבססות על מעיל כהה. הדשא שומר על שורות לא מסודרות משלו. ביטחון יכול להיראות כך: להישאר בעבודה, בלי צורך במסגרת כדי להוכיח שסיימת להיות.
די מקום על הספסל
שלושה אנשים, ספסל אחד, מספיק חום כדי לשרוד את אחר הצהריים. אחרי כל הדיבורים על כתרים, זה עתיד ששווה לפנות לו מקום. Cord משאיר את הקו פתוח למי שבא אחריו: less we fear the fall.
החדר עונה בחזרה.
יד עולה; העיניים תופסות את החדר. נהגתי לחכות שמבצע ירגע. עכשיו אני לומד לפגוש את התנועה. Eonix היה אומר לנו לסגור את ההזנה לרגע. יש אדם שלם משמיע קול לפנינו.
האדמה נזכרה.
התחלתי להכיר בסוג אחר של כוח. זה היה שם ביד יציבה, ברגע נתון זמן, באומץ לעשות משהו קטן ולסיים אותו. האופק הבא היה עדיין מחוץ לטווח הראייה. נשאתי הבטחה לקראתה: less we fear the fall.
אפילו הכוס צופה.
עין צבועה אחת שומרת על השולחן. Criminal Code מעקב חשודים; Aurelian חשודים ששכחנו לשתות את התה. אני לומד שתשומת לב יכולה להיות שובבה. לפעמים החפץ הקטן ביותר בחדר ראוי לכל המסגרת.
קראו כשהדלת פתוחה
בדף כתוב "התמימות של רסטור." אני לא יכול שלא לקרוא את מה שהחיים לימדו אותי, אבל אני יכול לשמור על סקרנות מלהתקשות לתוך ודאות. Aurelian משאיר שאלה בשוליים. Criminal Code משאיר מקום לתשובה טובה יותר.
הסתיו מתלבש למען עצמו
כתר כתום, צעיף צהוב וקני הסוף מסרבים לעמוד בשורות. אחר הצהריים התלבש לעצמו. לגדול כצלם פירושו לדעת מתי מישהו כבר הביא את כל הסיפור. התפקיד שלי הוא לשים לב, לפנות מקום וליהנות מהכובע המפואר.
דרך רכה יותר להרפות
כמה עלים מחזיקים את צבעם כנגד כל השמיים הפתוחים. Aurelian אומר, "אל תפחד מהנפילה." הפעם אני שומע הזמנה לשחרר את האחיזה. עדיין יש יופי במה שמשנה צורה, ומספיק מקום במסגרת לכל מה שיבוא לאחר מכן.
מה שהידיים זוכרות
חלודה, צבע כחול ויד שיודעת את העבודה. כל כלי נושא אפשרויות; האדם המשתמש בו מביא את הטיפול. Criminal Code מבקש קיצור דרך. היד ממשיכה לעבוד. אני חושב שאני מתחיל להבין למה סבלנות שייכת לצד כל סוג של המצאה.
הסיפור הבא יכול להיות שלך.
בואו נעשה משהו
שווה לשמור.
דיוקנאות, חגיגות קטנות, רעיונות עצמאיים ועמלות שאפתניות. תתחיל עם מה שחשוב לך.